לרוב הילדים יש קושי בוויסות הרגשי- אכזבה וכעס עלולים להוביל אותם להתקפי כעס מאחר ואין בידיהם את היכולת להכיל רגשות מתסכלים ולהביע את הרגשותיהם באופן שהסביבה תבין ותעזור להם. כלומר חוסר הוויסות נובע מחוסר יכולת של הילד (ושל סובביו!) להכיל את הרגשות הקשים בתוכו, ומחוסר הנכונות להכיר בהן כחלק מעולמו הפנימי. עצם היכולת להבין מה אני מרגיש ולמה, ולתת לכך ביטוי, ממתן בהרבה את עוצמת הרגש ומונע את ההצפה ואת אובדן השליטה.
לכן חשוב שהילד ידע לזהות את רגשותיו ולבטא אותם. כשהוא יכיר בהם כחלק ממנו, הוא יוכל לקחת עליהם אחריות. התנהלות נכונה נלמדת עם הזמן בעיקר בעזרת תיווך מותאם של הסביבה.
יש שתי תגובות אופייניות להבעת תסכול האחת אקטיבית- כעסים המופנים לסביבה :בעיטות, צרחות, בכי שלא תמיד מובן. השנייה פאסיבית – ילד מסתגר ומופנם
מחקרים מראים שאותו אזור במוח האחראי על ויסות רגשי, אינו עובד באופן זהה אצל ילדים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז לעומת ילדים שאין להם הפרעה זו. לכן ילדים עם הפרעות קשב מתקשים יותר לשלוט בדחפים, הם בדרך כלל חסרי סבלנות, עם יכולת הרגעה עצמית פחותה מילדים בני גילם.
התפרצות רגשית לא עניין של חינוך או משמעת, אלא קושי לשלוט בעוצמת הרגשות. במקרים של התפרצות עונשים ואיומים לא יועילו, אלא לעיתים הם עלולים להחמיר את המצב בכך שיוסיפו עוד רגשות לקלחת הגדושה ממילא.
צריך לזכור גם שבמצב של סערת רגשות אין פניות לשיחות רציונליות. לכן אין טעם להרחיב בהסברים בזמן ההתפרצות .
אז מה עושים בזמן התפרצות?
1. 1. על ההורים להגיב בצורה עניינית לשקף את מה שרואים "אני רואה שאתה כועס....פגוע....עצבני"
2. 2. מהווים דוגמה אישית לשליטה ברגשות. כלומר על ההורה לשמור על קור רוח לא להגיב לכעס בכעס. יש לזה יתרון נוסף במקומות ציבוריים, משום שמסתבר שהסביבה לא שופטת את המצב על פי התנהגות הילד אלא על פי תגובות ההורים.
3. 3. דיבור עצמי (של ההורה לעצמו לתגובה יעילה)– "הילד לא עושה לי דווקא ההתנהלות מצביעה על הקושי האישי שלו..."
4. 4. הקפדה על תזונה ומנוחה לאורך היום יכולים גם כן למנוע ולצמצם את ההתפרצויות. זאת משום שרעב ועייפות מקשים עוד יותר על שליטה ברגש. נושא זה חשוב במיוחד במקרים של טיפול תרופתי, משום שהוא עשוי להפחית את התחושה של הגוף לרעב ולעייפות, אבל לא את הצורך שלו באוכל ושינה.
5. 5. מקנים כלים להתמודדות עם רגשות עזים במיוחד
א. נשימות – מלמדים את הילד בשעת כעס ותסכול לנשום דבר המאפשר לו יכולת של עצירה ושליטה יותר טובה על תגובותיו
הדגש הוא על הוצאת האוויר (נשיפה)
3 שניות של שאיפת אוויר
4 שניות של החזקת האוויר בבטן
5 שניות של נשיפה איטית
יש לעשות זאת בשלושה מחזורים
ב. מנעד רגשות
יש ליצור מנעד בנוגע לרגש מסוים. עד כמה אני מרגיש עכשיו כעס/ כאב/ פחד מ 0 עד 10? והאם השתנה משהו בעקבות התערבות מסוימת. הסרגל עוזר מאד להתבוננות פנימית ברגש ובתחושה הגופנית, והגברת המודעות באופן זה מעצימה את השליטה של הילד בעצמו. זהו כלי שמשלב את ההתבוננות על המחשבות, הרגשות והתחושות. כמובן שיש משמעות וחשיבות שכל ילד יוצר את הסרגל האישי שלו ומצייר על הסולם ציורים תואמים, ומשתמש בו לאחר מכן במהלך היום.
ג. חפץ עזר- יוצרים בקבוק הרגעות העשוי מנצנצים (ראה קישור לסרטון https://www.youtube.com/watch?time_continue=2&v=LVQSE82-c3Q )בשעת כעס הילד מנער את הבקבוק (ומוציא תוך כדי הניעור את הכעסים)ואז מביט בנצנצים שאט אט שוקעים , הבקבוק מלמד את הילד להירגע ולמתן את תגובותיו
כך משליטה חיצונית הילד ישיג שליטה פנימית עד להטמעת השליטה ללא כל צורך בחפץ עזר.
בהצלחה J
0523892281
יש לכם עוד שאלות למטפלת קוגניטיבית? כנסו!
לתכתובת עם המומחה בוואטסאפ - כנסו!
---
יועצת ומנחה משפחתית המתמחה בילדים ומתבגרים עם הפרעות קשב ולקויות למידה וכן בהדרכת הורים.
תגל זילברמן 052-3892281 בפייסבוק
